החלטה בתיק ת"א 44291-06-12

המבקשים הגישו "בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד" בה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה ו/או עסקה נוגדת ביחס למקרקעין הידועים כנחלה מס' 67 במושב ליבנים (להלן: " הנחלה ").

ביום 25/06/12 הוריתי על מתן צו מניעה ארעי כמבוקש, אשר הותנה בהפקדת התחייבות כספית ללא הגבלת סכום וערובה כספית בסך 5,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים וקבעתי את הבקשה לדיון בפניי.

בדיון שנערך בפניי ביום 17/07/12 נחקרו המבקשת 2, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם המבקשים, והמשיב 1 ועו"ד טל עופר, שייצג את המשיב 1 בהליכי מכירת הנכס, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב 1, ובתום הדיון ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

בנוסף לכך, הגיש המשיב 1 בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים, מאחר שלטענתו סיכויי התביעה נמוכים ולאור מצוקתם הכלכלית של המבקשים.  בהחלטתי מיום 17/07/12 קבעתי כי בית המשפט יתייחס לבקשה במסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, ככל שיהא בכך צורך.

נימוקי הבקשה:

המבקשים מתי וסמדר בוטביקה, (להלן: " המבקשים ") טענו כי בינם לבין המשיב 1, מר עופר פריוב, (להלן: " המשיב 1 ") נכרת הסכם מכר (להלן: " עסקת המכר ") לפיו התחייב המשיב 1 למכור להם את מלוא הזכויות בנחלה תמורת סך של 2,400,000 ש"ח (להלן: " התמורה "). לטענתם, הם שילמו לו ביום 25/01/12 על חשבון התמורה סך של 50,000 ש"ח וסיכמו ביניהם לערוך חוזה מכר מפורט בו יעוגנו כל ההתחייבויות נשוא העסקה, אשר פרטיהן סוכמו ביניהם באותו מועד. כמו כן, לטענתם, סוכם כי סכום נוסף של 500,000 ש"ח ישולם על ידם למשיב 1 תוך 4 חודשים מיום כריתת ההסכם וכי יתרת התמורה תשולם לו עד מחצית חודש אוגוסט 2012, במעמד מסירת החזקה בנחלה לידיהם.

המבקשים טענו כי המשיב 1 מסר להם מסמכים המעידים על זכויותיו בנחלה, לרבות אישור זכויות מאת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל ") בדבר זכויותיו בנחלה, אישור של הסוכנות היהודית לארץ ישראל על היעדר חובות ביחס לנחלה, אישור של מתיישבי רמות לבנים אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ בדבר הזכאות למימוש מגרש מספר 154 ותשריט של חלקה א' של הנחלה, ערוך על ידי מודד מוסמך.

המבקשים טענו כי על מנת לקדם את עסקת המכר הם פנו, בין היתר, אל ועדת הקליטה/קבלה של היישוב ועברו ראיון על ידה, רשמו את בנותיהם לבית הספר האזורי לשנת הלימודים הבאה, פנו לקבלת הלוואה ושכרו שירותי אדריכל לתכנון השיפוצים בבית המגורים שבנחלה.

המבקשים טענו כי בסוף חודש מרץ הודיע להם המשיב 1 כי גרושתו דורשת לקבל כספים מתוך התמורה בגין מכירת הנחלה וכי מדובר בבעיה שכן הוא לא התכוון לשלם לה שום סכום מתוך התמורה. לטענתם, הם הודיעו לו כי דרישת גרושתו אינה מעניינם ועליו לפתור מולה את חילוקי הדעות עמו וכי עסקת המכר שרירה ותקפה. הם אף נפגשו עמו מספר פעמים, במהלכן הוא לא התכחש לעסקת המכר או לתוקפה המחייב של העסקה, אלא טען כי דרישת גרושתו מהווה בעיה עבורו, שכן אילו ידע עליה מלכתחילה, היה דורש סכום גבוה יותר. לטענתם, הם חזרו והבהירו למשיב 1 כי דרישת גרושתו איננה מעניינם וכי בעת שנכרתה עסקת המכר הוא לא אמר להם מילה וחצי מילה על גרושתו ואף הבהיר במפורש כי הזכויות בנחלה הינן בבעלותו הבלעדית. הם אף הודיעו לו בכתב כי הם אינם מסכימים לביטול עסקת המכר ו/או לשינוייה והוא בתגובה, בניגוד לדבריו בפגישות, ניסה להתכחש לעצם כריתת עסקת המכר.

המבקשים טענו כי עסקת המכר הינה מעשה עשוי ומחייבת את המשיב 1 לכל דבר ועניין ויש לדחות את ניסיונו להתחמק מהתחייבויותיו. לטענתם, ניסיונו של המשיב 1 להשיב להם את סכום המקדמה ששולמה על חשבון התמורה, כאמור במכתב מיום 29/03/12, הינו ניסיון בלתי צליח, חסר תום לב, המנסה ליצור יש מאין, עובדות שקריות ובלתי נכונות וזאת במטרה לקדם את תביעתם לאכיפת ההסכם.

המבקשים טענו כי בפגישה שנערכה בינם לבין המשיב 1 ביום 28/03/12 הם הודיעו לו כי אם ינסה להפר את עסקת המכר הם יגישו נגדו תובענה לאכיפתה ולכן מיהר המשיב 1 לשלוח אליהם שיק, לכאורה בתורת החזר דמי המקדמה. המבקשים כופרים בטענת הנתבע כאילו הוא זכאי לבטל את עסקת המכר אגב השבת סכום המקדמה והם לא פרעו את השיק שצורף למכתבו. לפנים משורת הדין, הם אף הציעו למשיב 1 לסייע לו אגב תשלום נוסף, אך הוא דרש ללא בושה להגדיל את התמורה במלוא הסכום אותו יחויב לשלם לגרושתו ולכך הם לא הסכימו.

המבקשים טענו כי המשיב 1 התחייב למכור להם את מלוא הזכויות בנחלה, חתם על מסמך בכתב אשר שיכלל את התחייבותו לכדי הסכם מכר מחייב, מעשי הצדדים כוללים גמירות דעת ומסוימות והמשיב 1 אינו זכאי לחזור בו מהסכם המכר. לטענתם, הם סיכמו עם המשיב 1 את כל הפרטים הדרושים לעסקת המכר ובהתבסס עליה שינו את מצבם לרעה ולכן חלה על המשיב 1 מניעות שיפוטית מלחזור בו מהעסקה. כמו כן, לטענתם, רצונו של המשיב 1 לחזור בו מעסקת המכר מבוסס אך ורק על הכדאיות הכלכלית של העסקה, הנוגעת ממצבו האישי שהתברר לו בדיעבד, ודין הוא כי כדאיות העסקה אינה מהווה עילה לביטולה.

המבקשים טענו כי מתקיימים כל התנאים שנקבעו בפסיקה לשם קבלת צו מניעה זמני, לרבות הוכחת זכות לכאורה, העדר סעד חלופי, הצו מיועד לשמור על המצב הקיים וכן למנוע נזק בלתי הפיך,  ניקיון כפיים והיעדר שיהוי.

אשר על כן, לטענת המבקשים הם זכאים למתן צו מניעה זמני, כיוון שמדובר בזכויות במקרקעין ולכן יש להקפיא את המצב הקיים בשטח על מנת למנוע מהמשיב 1 למכור את הנחלה לאחרים, מכירה שתסכל את תובענתם לאכיפת עסקת המכר ותגרום להם נזק כבד ובלתי הפיך שלא יהא ניתן לפיצוי כספי. כמו כן, לטענתם, הם זכאים לרשום את הזכויות במינהל, בסוכנות היהודית ובלשכת רישום המקרקעין בנצרת.

תגובת המשיב 1:

המשיב 1 טען כי יש לדחות על הסף את הבקשה וכן להורות על ביטול צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד ביום 25/06/12. לטענתו, עובר למועד הגשת הבקשה, ביום 17/06/12, הוא מכר את הנחלה לעמי ואסנת אלעד (להלן: " הקונים " ו/או " הצד השלישי ") ולכן מטרת הבקשה "להקפיא את המצב הקיים בשטח" אינה יכולה להתקיים. כמו כן, לטענתו, הבקשה הוגשה בשיהוי בולט ומתוך הפרת התחייבות שהמבקשים טוענים שקיימת.

המשיב 1 טען כי אף אם אכן התחייבו המבקשים לשלם לו סך של 500,000 ש"ח בתוך ארבעה חודשים מיום כריתת ההסכם, קרי 25/01/12, הם לא פעלו כאמור ולא שילמו לו דבר, למרות חלוף המועד האמור ומכאן עולה כי הם עצמם לא ראו בהסכם כמחייב, ואם לא כן, הרי שהם הפרו את ההתחייבות שהם עצמם מתבססים עליה.

המשיב 1 טען כי החוזה עם צד שלישי נחתם ביום 17/06/12, הודעה לאגודה במושב על המכר לצד שלישי נמסרה על ידי הצד השלישי ביום 18/06/12 ובאופן מפתיע למחרת היום חתמה המבקשת 2 על תצהירה. לטענתו, מדובר בשיהוי שנמשך לכל הפחות חודשים ארוכים, כשהמבקשים ידעו שהוא לא רואה עצמו כבול כלפיהם ושהוא מעוניין למכור את הנכס והציגו בפניו מצג לפיו "ירדו" מהעניין.

המשיב 1 טען כי התביעה והבקשה מבוססות על טיעון כוזב וכי הבקשה הוגשה תוך השמטת עובדות מהותיות והעלמת מידע חיוני כדי שיינתן צו במעמד צד אחד. לטענתו, כבר בחודש ינואר 2012 קיבלו המבקשים מבא-כוחו טיוטת חוזה (פתוחה עם פרטים להשלמה) ואסופת מסמכים/אישורים שהוכנו מבעוד מועד ובהם מידע על הנכס. המבקשים לא צירפו טיוטה זו לבקשתם באופן מכוון כיוון שהתנאים שהיו צריכים להיות מושלמים בטיוטה לא הושלמו ולא הוסכמו ודי בחוסר ניקיון כפיים זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה וביטול הצו הארעי.